מוצא היתה מקור השראה לאמנים, בעיקר לציירים. שיאו של העניין אירע בשנת 1938, כאשר קבוצת ציירים, החליטה להקים כפר של ציירים בתוככי מוצא עלית. הם התמקמו באזור "הבתים הקטנים", שכונה גם - שכונת התימנים. עם אנשי הקבוצה נמנו שמונה אומנים שחלקם היו מהידועים, שבין ציירי ארץ ישראל הקטנה: אביגדור סטימצקי, פנחס ליטוינובסקי, משה מוקדי, ציונה תג'ר, שמשון הולצמן, חנה לוי, יצחק לוי ואריה קפלון.


הרעיון החל בצרפת של המאה ה 19. אמנים יצאו מתוך פריז לאזור הכפרים, לשבת בתוך הנוף, בתוך האור ולצייר אותם. ארבע שנים התקיימה "קבוצת מוצא". חסד עשה עמנו גדעון עפרת שקיבץ את כולם יחד לתערוכה בירושלים הבנויה, בשנת 1987, ובהקדמה לתערוכה, מצאנו את הדברים הבאים:

"סמוך לשנת 1940, שכר ליוטינובסקי דירה במוצא והתגורר בה לבדו, כשמשפחתו ממשיכה לדור בירושלים. מוצא היתה בעבורו מעין עיירת מרפא רומנטית. הוא ניזון מדיאטה חמורה של קוואקר וחלב, כאשר החלב הטרי נרכש מידי בוקר, מאחת הרפתות במוצא. במקביל נהג לרוץ מדי יום ביומו עד למרכז ירושלים, מרחק של שבעה ק"מ, לבקר את משפחתו, להביא לה חלב טרי ואחר רץ בחזרה למוצא".
"החוויה האוריאנטלית" של ציירי מוצא, אמינה ואותנטית. המפגש עם בוהק האור, עם הנוף, עם הכפר הערבי, אוכלוסייתו ומנהגיו הוא מפגש עם נוף ארץ אבות. היציאה אל הנוף, שוות ערך למעשה הציוני המובהק ומהווה מחווה לנופה הבראשיתי של ארץ ישראל."

האקוורלים של הולצמן המתארים את החיים סביב המעיין במוצא, מובאים בספר והם מייצגים לנו את הפסטורליה היהודית-ערבית במוצא של שנת 1941