יחיאל מיכל שטיינברג נולד בשנת 1864 בסוחובולי שבמחוז הורדנה, האימפריה הרוסית (כיום בלארוס) לאביו, צבי, ולאמו חיה שרה לבית בוברי מסוחוליב. הבית היה מסורתי. עם זאת הושפע שטיינברג מן הביל"ויים ושאף לעלות לארץ ישראל בעקבותיהם. לשם כך הכשיר עצמו במלאכת הנגרות.
בשנת 1880 ניסה להקים, יחד עם דוד ילין ויחיאל מיכל פינס, ובעזרתו של מהנדס בשם אלטר גרינברג, מפעל לרעפים במוצא. ניסיונות הייצור לא צלחו והתוצרת הייתה באיכות נמוכה והתפוררה. בשנת 1882 זנחו השותפים את ניסיון זה. בשנת 1905 התיישב במוצא ובנה בית לצד בית אחיו בשנת 1923 הקים שטיינברג מפעל לרעפים ולבנים שפעל במבנה המכונה "הבית האדום".[1] המפעל ניזוק במאורעות תרפ"ט (1929) ובמרד הערבי הגדול (1936), אולם שטיינברג המשיך להפעילו. שטיינברג יצר קרטל עם מפעל הרעפים שפעל במתחם שנלר, ובמסגרתו תיאמו שני המפעלים את מחיריהם. בשנות ה-50 של המאה ה-20 שכר את מבנה המפעל אדם בשם טוביה בראון, שהפעיל אותו עד לשנת 1959.
יחיאל מיכל שטיינברג נולד בשנת 1864 בסוחובולי שבמחוז הורדנה, האימפריה הרוסית (כיום בלארוס) לאביו, צבי, ולאמו חיה שרה לבית בוברי מסוחוליב. הבית היה מסורתי. עם זאת הושפע שטיינברג מן הביל"ויים ושאף לעלות לארץ ישראל בעקבותיהם. לשם כך הכשיר עצמו במלאכת הנגרות.
בשנת 1880 ניסה להקים, יחד עם דוד ילין ויחיאל מיכל פינס, ובעזרתו של מהנדס בשם אלטר גרינברג, מפעל לרעפים במוצא. ניסיונות הייצור לא צלחו והתוצרת הייתה באיכות נמוכה והתפוררה. בשנת 1882 זנחו השותפים את ניסיון זה. בשנת 1905 התיישב במוצא ובנה בית לצד בית אחיו בשנת 1923 הקים שטיינברג מפעל לרעפים ולבנים שפעל במבנה המכונה "הבית האדום".[1] המפעל ניזוק במאורעות תרפ"ט (1929) ובמרד הערבי הגדול (1936), אולם שטיינברג המשיך להפעילו. שטיינברג יצר קרטל עם מפעל הרעפים שפעל במתחם שנלר, ובמסגרתו תיאמו שני המפעלים את מחיריהם. בשנות ה-50 של המאה ה-20 שכר את מבנה המפעל אדם בשם טוביה בראון, שהפעיל אותו עד לשנת 1959.