טקס מעבר והדלקת משואות - מוצא עילית, תשפ"ד

~~ — ~~~ — ~~

טקס זיכרון ילדי מוצא עילית:

 

שיר

אני גרה מול המים

מילים: יוסי בנאי

לחן: ענבל סמדר

 

אני גרה מול המים

בין שדות ובין חול

מעלי השמיים

וממול ים כחול

לפעמים אתה חי פה

לפעמים אתה מת

לפעמים הדמיון פה

כבר נראה כמו אמת

יש לילות של ירח

במזרח הזה

יש ימים שצורח

הכאב בחזה

 

אני גרה מול המים

והאופק רחוק

וגבוהים השמיים

והים הוא עמוק

יש ליופי פה טעם

של עקבות מלחמה

פה גדלים עשבי זעם

בין פרחי נחמה

כאן יודעות השפתיים

לחייך לזמן

כאן בוכות העיניים

כבר שנים מעצמן

 

אני גרה מול המים

ונופים משכבר

מספרים לי בינתיים

איך הפכו לעפר

כאן תמצא בכל אבן

גם שרידי חלומות

כאן נושאים את הסבל

בתוך סל השמחות

כאן שותים את הצער

בגביעי אהבה

כאן שרים שירי סער

בין תפילות אשכבה

 

~~ — ~~~ — ~~

קריינית:

השנה זאת שנה שנייה שבה אנו מקיימים את המסורת של טקס המעבר, בין יום הזיכרון ליום העצמאות.

השנה יום זה מקבל משמעות רבה, חשיבות גורלית, החטופים עדיין לא חזרו, המלחמה עוד נמשכת ואנו כעם נדרשים לגלות איפוק, לגלות אחדות וסובלנות.

הרב סולובייצ'יק כתב, לזמן נודעת חשיבות גורלית- לא לשנים או לחודשים, אלא לשניות ולשברירי שניות. מודעות לזמן והוקרת הזמן הם המתנה המיוחדת במינה שהוענקה לבן החורין, משום שהזמן מצוי ברשותו והוא יכול להפיק ממנו תועלת מרבית או לבזבזו. האדם החופשי איננו רוצה שהזמן יחלוף; הוא רוצה שהזמן יאט את מהלכו, משום שהזמן עבורו הוא אוצר.

לקריאת היזכור הקהל מתבקש לקום.

 

קריינית:

יִזְכֹּר עָם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,

חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,

וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,

וְאַנְשֵי קְהִילוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,

אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,

וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.

 

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים

וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש

שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַ‏רְכוֹת‏‏‏ יִשְׂרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן

חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

אפשר לשבת

~~ — ~~~ — ~~

קריינית:

גרם של חסד/ נעם חורב

אני לא מבקש שום דבר

או אולי בעצם

מבקש הכול -

שהפרחים בגינה ימשיכו לגדול

שהיום יהיה יותר טוב מאתמול

שהמקרר יהיה מלא

שהמצפון יהיה נקי

שלא אפחד ללכת בדרכי

שלא אשכח מה נתנו לי הוריי

שאגלה שהנורא מכול מאחוריי

שבכל החדרים אאתר את החלון

שהלב יחנה במקום הנכון

שיהיה מספר שווה

של מכסים וקופסאות

שיהיה מספר שווה

של יושבים וכיסאות

שאבחין גם במה

שלא רואות עיניים

שהילד יענה אחרי צלצול אחד

או שניים

שלא יתווספו בי קמטי דאגה

שבקצהו של העצב

לא אמצא עוד מדרגה

שאהיה ראוי למי שלא שב

שלא אגלה שקיוויתי לשווא

 

ואם נשאר גרם

של חסד בעולם

שלח אותו אלינו,

ושלח אותו עכשיו

~~ — ~~~ — ~~

קריינית:

ניצוץ האהבה מילים: אהוד בנאי

 

כל אחד חי בעולם אחר

כל כך גדול השוני

את מה שאני מרגיש בפנים

איש לא מרגיש כמוני

את מה שאתה חושב עמוק

אני חושב שטוח

מה שאתה רואה סגור

אני רואה פתוח

את מה שאני רואה לבן

אתה רואה שחור

כשיורדת עלי החשיכה

עליך זורח אור

מה שבשבילך חלום

לי זו האימה

מה שבשבילי שלום

לך זו מלחמה

 

למקום אליו אני הולך

הן גם אתה תגיע

כל הדרכים הרי עולות

אל אותו הרקיע

אל המקום אליו אתה הולך

הן גם אני אגיע

אך בלי ניצוץ האהבה

שום דבר לא יתניע.

~~ — ~~~ — ~~

קריינית:

קהלת פרק ג

א לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם.

ב        עֵת לָלֶדֶת,        וְעֵת לָמוּת;

          עֵת לָטַעַת,        וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.

ג        עֵת לַהֲרוֹג        וְעֵת לִרְפּוֹא,

          עֵת לִפְרוֹץ        וְעֵת לִבְנוֹת.

ד        עֵת לִבְכּוֹת          וְעֵת לִשְׂחוֹק,

          עֵת סְפוֹד         וְעֵת רְקוֹד.

ה       עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים,     וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;

          עֵת לַחֲבוֹק,      וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.

ו        עֵת לְבַקֵּשׁ         וְעֵת לְאַבֵּד,

          עֵת לִשְׁמוֹר        וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.

ז        עֵת לִקְרוֹעַ        וְעֵת לִתְפּוֹר,

          עֵת לַחֲשׁוֹת        וְעֵת לְדַבֵּר.

ח        עֵת לֶאֱהֹב         וְעֵת לִשְׂנֹא,

          עֵת מִלְחָמָה        וְעֵת שָׁלוֹם.

 

~~ — ~~~ — ~~

שיר

לראות את האור

מילים: ברק פלדמן

לחן: אסף אמדורסקי

 

כי ראיתי את דרכי נעלמת

ביער סבוך, בין קירות חורשים

ובתוך האדמה המדממת

רגלי ננעצו, היכו שורשים

 

ולרגע יכולתי לשמוע

עלים מלמדים שירתם

ורציתי לעלות גבוה

לפרוח איתם

 

הכרתי טיפותיו של הגשם

נקוות בתוכי, יורדות מתחתי

והרוח קרה ונואשת

הקפיאה אותי, הכבידה עלי

 

ולרגע יכולתי לנגוע

בקצה הכאב האפור

ורציתי לעלות גבוה

לראות את האור

לראות את האור

 

אומרים השמיים כחולים מעלינו

מלאים באורות

אולי יום אחד אוכל גם אני לראות

לראות...

 

ונפלתי לארץ, בשקט

עצמתי עיני, אטמתי ליבי

והרגשתי איך אני מתפרקת

מכל כאבי, מכל בדידותי

 

ולרגע יכולתי לברוח

כנוצה על כנפה של ציפור

והצלחתי לעלות גבוה

לראות את האור

לראות את האור

 

~~ — ~~~ — ~~

טקס הדלקת משואות מקומי:

 

מנחה:

בכל שנה, ישנה השעה הזו, שעת דמדומים של יום הזיכרון, פתיחת חגיגות יום העצמאות. זהו מעבר קשה, צורם - וההרגשה היא שהשנה במיוחד.

המשוררת עידית ברק כתבה:

יֵשׁ זְמַן שֶׁהַכְּאֵב רוֹצֶה.

יֵשׁ לְהַקְשִׁיב לוֹ.

אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לְגֶשֶׁם:

אַל תִּהְיֶה גֶּשֶׁם.

השנה המעבר הרגיל, החד, מעצב לשמחה מרגיש כמעט בלתי אפשרי, ויש צורך בקצב אחר - נקשיב לו. השנה נקדיש את טקס המעבר לכל אלו שפעלו ונתנו מעצמם אל מול התקופה הקשה שעוברת מדינתנו, טקס מעבר מאבל, אובדן ושכול, להוקרת תודה, ראיית הטוב, תפילה ותקווה למציאות אחרת.

 

~~ — ~~~ — ~~

מנחה:

אימת ה-7 באוקטובר פתחה שער למציאות חדשה, מציאות ששינתה את הכללים. כאן במוצא היו אנשים שהבינו מהר מהו השינוי הנדרש בפועל  ומה צריך לעשות כדי לייצר מרחב בטוח עבורינו ועמלו על כך רבות. נבנו פה צוותי פטרול יישובי שפטרלו יומם וליל, חמ"ל שאויש 24 שעות וכיתת כוננות. תושבים מכל הגילאים במוצא לקחו חלק בעשייה הזו שאפשרה לכולנו את תחושת הביטחון שהתערערה. את המשואה הראשונה ידליקו גיל סגל, רכז הביטחון של היישוב ומעיין יוסיפון שריכזה את החמ"ל.

 

מעיין יוסיפון וגיל סגל:

אנו גאים להדליק משואה זו בשם כל האנשים שפעלו ושמרו ימים ולילות על הישוב הקטן שלנו, ואפשרו לתושביו להרגיש מעט בטוחים יותר בשעות הקשות ביותר. בשם כל אלו שלא דמיינו שיצטרכו להיות חלק מכח השמירה של מוצא, אך כאשר הגיעה השעה נענו מיד לקריאה לדגל ועשו כל שביכולתם כדי לתרום לביטחון השוטף.

לשיבתם המהירה של כל החטופים, הנעדרים והחיילים בשלום ובבריאות הגוף והנפש, ולתפארת מדינת ישראל

 

~~ — ~~~ — ~~

 

מנחה:

את המשואה הבאה ידליקו חנה זהבי, אלי מזרחי ורוני דדוש. חנה מרכזת שנים רבות את מועדון הותיקים במוצא עילית באמנות שאין כמותה, אלי מזרחי , יליד מוצא,  גבאי בית הכנסת העתיק ויושב ראש העמותה ששנים ארוכות מרכז את פעילות בית הכנסת ונראה כאילו חד הם ורוני דדוש גבאי בית הכנסת בארזה שהופך למקום תפילה ומפגש עוצמתי. אנו מזמינים אותם להדליק את המשואה כהוקרה על מאמציהם להחזיק שגרה גם בעיתות חירום, כפי שכתבה מאיה ויינברג בשיר "ניסים שבשגרה":

 

 

 

ניסים שבשגרה/ מאיה ויינברג

זֶה הֲרֵי לֹא פָּחוֹת מִנֵּס שֶׁהַבֹּקֶר קָם עַל מְקוֹמוֹ
מִתְקַיֵּם וּמַמְשִׁיךְ.
הָאֲדָמָה לֹא רוֹעֶדֶת, מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה גַּם שׁוֹטֶפֶת
גַּם סוֹחֶטֶת, הַחַשְׁמַל זוֹרֵם בְּמַסְלוּלוֹ הַחֲשָׁאִי.
הַלֵּב לֹא קָרַס, הַבֶּטֶן לֹא פָּקְעָה
יוֹם חָדָשׁ אוֹזֵר אֹמֶץ וּבָא
עוֹמֵד לוֹ הַכֹּחַ לְצֵאת אֶל הַדֶּרֶךְ
יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת
(אַתְּ זוֹכֶרֶת
וְנִזְהֶרֶת)

 

אלי מזרחי, רוני דדוש וחנה זהבי:

השגרה שנשמרה במועדון הותיקים ובבתי הכנסת גם בימים החשוכים ביותר, היוותה עוגן לרבים בקהילה ואי של שפיות. בהדלקת משואה זו, נרצה להזכיר גם את חברי מועדון הותיקים שנפרדו מאיתנו השנה, שהיו ממקימי הישוב ופעלו בו לאורך שנים. אנו גאים להדליק משואה זו בשם הניסים שבשגרה, ובשם כל אלו שפעלו על מנת להמשיך ולתפקד בתוך המלחמה האיומה.

לשיבתם המהירה של כל החטופים, הנעדרים והחיילים בשלום ובבריאות, ולתפארת מדינת ישראל

 

~~ — ~~~ — ~~

 

מנחה:

את המשואה הבאה תדלקנה רות בקי וורדה לינדר בשם קבוצת הסורגות. קבוצת הסורגות סרגה 420 כובעי צמר שאחר כך נרקמו עליהם מספרי הגדודים ושנשלחו ללוחמים בחזית. כל שבועיים שלושה הגיעו למוצא עילית נציגים מהגדודים השונים על מנת לקבל את הכובעים והודו עליהם בסרטונים, ברכות והערכה רבה שחיממו את לב כולנו.

 

רות בקי וורדה לינדר-

הסריגה נתנה לנו לקחת חלק במאמץ המלחמתי באופן שבו יש באפשרותנו לתרום, וכן ליצור קבוצה מגובשת שאפשרה לנו לתמוך זו בזו. אנו גאות להדליק משואה זו בשם כל מי שסרגה, ולו עין, על מנת לוודא שלאף חייל מחיילינו לא יהיה קר, ושכל אחד מהם יוכל להרגיש את החיבוק החם של העורף בעורפו- "חם בראש וחם בלב".

לשיבתם המהירה של כל החטופים, הנעדרים והחיילים בשלום ובבריאות, ולתפארת מדינת ישראל

 

~~ — ~~~ — ~~

 

מנחה:

את המשואה הבאה תדליק שירלי שילה בר, שפעלה רבות ליצירת מרחבים של "יחד"- יצירה, מפגשים והפרייה הדדית של חברי המקום. הצורך פשוט להיות יחד והצורך לתת ממה שיש לי לאחר התחברו לכדי מרחבים נושמים מזינים ומאירים.

 

שירלי שילה בר:

"בדרכי אני אוספת רסיסי אור, שלא אשכח מאיין באתי"

 

להיות ביחד היה “מפעל” הפעלת מפגשים למבוגרים בחודשים הראשונים של המלחמה.

מיה סולניק, שירלי משה, תמי ליטבק (ובטוחה שעוד) הבינו שנוצר צורך אדיר אצל התושבות והתושבים של מוצא בעקבות האסון שנפל עלינו, וכתוצאה ממנו גם מהמלחמה שבאה בעקבותיו.

במסגרת העשייה המבורכת הזאת, שהפגישה נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, בהפעלות מגוונות, קהילת מוצא הצליחה לייצר מרחב שהוא קרקע יציבה שבה אפשר, לרגע, לנשום, להיפגש, לפטפט, ליצור, ללמוד ולחיות. אחרת.

מרחב שמביא תקווה.

 

אני גאה להדליק משואה זו בשם הקרקע היציבה שאנחנו משתדלים להוות זה עבור זה כאן במוצא, בשם היחד.

 

לשיבתם המהירה של כל החטופים, הנעדרים והחיילים בשלום ובבריאות, ולתפארת מדינת ישראל

 

~ — ~~~ — ~~

 

מנחה:

את המשואה הבאה ידליקו אייל רוזנמן והילה רוזנסקי, בשם צוות מעגל, צוות לתמיכה במצבי חיים שונים שפועל במוצא בהתנדבות, ועמד בראש ההיערכות המקומית והקהילתית בתחילת המלחמה.

 

אייל רוזנמן והילה רוזנסקי:

הביאו אליי/טלי וייס

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים שֶׁקּוֹטְפִים כּוֹכָבִים

שֶׁמְּעִיזִים לָשִׁיר סוֹלוֹ

שֶׁלֹּא מְפַחֲדִים לְהִכָּשֵׁל

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים שֶׁלִּבָּם מִתְרַגֵּשׁ

מִמָּעוֹף הַפַּרְפַּר וְקִמּוּר הֶחָתוּל

הֵבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים הַקּוֹרְאִים שִׁירָה

הָרוֹקְדִים

עַל הַשָּׂפָה אֶת הָרִיקוּד שֶׁלָּהֶם

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים הַמַּבִּיטִים בָּעֵינַיִם

הַיּוֹדְעִים לְחַבֵּק זָר וּלְחַיֵּךְ

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים הַקָּמִים מִתּוֹךְ הַשְּׁבָרִים

כְּמוֹ הָיוּ מַקְפֵּצָה לַחֲלוֹם

הָבִיאוּ אֵלַי אֶת הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים

אֶת הַנָּשִׁים הָאַמִּיצוֹת

הָבִיאוּ אֵלַי חָכְמַת רְחוֹב

סִימְפוֹנְיַת לְבָבוֹת.

 

אנו גאים להדליק משואה זו בשם כל האנשים, סימפונית הלבבות, שמרכיבים את צוות מעגל ואת הקהילה שלנו, למען הערבות ההדדית והפעילות ההתנדבותית באשר היא.

לשיבתם המהירה של כל החטופים, הנעדרים והחיילים בשלום ובבריאות, ולתפארת מדינת ישראל

 

~~ — ~~~ — ~~

 

מנחה:

עם פרוץ המלחמה, נקראו רבים לשירות מילואים. אלו עזבו את חייהם, בלי לדעת מתי ישובו, ונרתמו להגנת המולדת. משרתי מילואים רבים היו בשירות חודשים ארוכים, חזרו הביתה וכבר חזרו שוב למילואים וחלקם מצפים גם לצווים נוספים בהמשך. הבית - הורים, בני ובנות זוג וילדים נדרשים לתפקד בהרכב חסר ובתנאי חוסר ודאות זמנים ארוכים. את המשואה הבאה ידליקו סמדר ורונן גלעד הורים לשלושה ילדים המשרתים ביחידות לוחמות במילואים בהוקרה לכל משרתי המילואים וכוחות הביטחון מהישוב ומהארץ כולה ומשפחותיהם.

 

 

סמדר ורונן גלעד:

אנו גאים להדליק משואה זו בשם משרתי ומשרתות המילואים, חיילי וחיילות צה"ל, כוחות הביטחון וההצלה, שנענים לצו השעה, ומבלי לחשוב פעמיים קוטעים את שגרת החיים – לימודים, קריירה, עסקים, משפחה - ו"עולים על מדים" כדי לשמור על ביטחון המדינה וכדי שנוכל כולנו להמשיך לקיים כאן את שגרת חיינו.

 ובשם כל משפחות משרתי ומשרתות המילואים – הורים, ילדים, בני זוג ובנות זוג – שממשיכות לנהל את החיים בכוח חסר למרות הקושי תוך דאגה עמוקה לשלומם יום ולילה. הלב מחסיר פעימה, אך מלא בגאווה גדולה.

לשיבתם המהירה של כל החטופים, הנעדרים והחיילים בשלום ובבריאות, ולתפארת מדינת ישראל.

 

~ — ~~~ — ~~

 

מנחה:

את המשואה הבאה ידליקו נעמי פורת ושרי גורן, בשם פועלן ופועלם של נוספים לתמיכה בנשות ומשפחות משרתי המילואים. נשות המילואים מצאו עצמן פתע לבד, בתוך דאגה עצומה לבעליהן, אך עם רצון לשמור על שגרה וקור רוח למען הילדים, נעמי ושרי נטענו זו בכוחותיה של זו וגילו סביבן בקהילה עוד רבים שברגע נרתמו: בשלנים, מעסים, מורים ליוגה, יוצרים, בייביסיטרים, מוציאי כלבים ובעיקר אנשים ונוער מקסימים ומקסימות שתרמו מזמנם מדי יום וכן אחת לכמה שבועות לקחת חלק בפעילויות המאפשרות למשפחות רגעים של שפיות ותחושה עטופה יחד עם עוד משפחות המצויות במצב דומה.

 

נעמי פורת ושרי גורן:

 

מבוקש/ אדמיאל קוסמן

מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש.

לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש מָקוֹם שֶיְשַמֵש מִדְרָךְ לְכַף הָרֶגֶל.

לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש עָצִיץ, עָלֶה, גִבְעוֹל, אוֹ שִיחַ, שֶלֹּא יָקוּם

וְיִתְקַפֵל כּשֶהִיא תָבוֹא. לְכַמָה רְגָעִים בִּלְבַד.

מְבֻקָש דִבּור אֶחָד, נָקִי, נָעִים וְחַם שֶיְשַמֵש סַפְסָל

מִקְלָט, לְמִישֶהִי, קְרוֹבָה שֶלִי, יַלְדָה-יוֹנָה, נַפְשִי שֶלִי

אַשר יָצאָה מִן הַתֵבָה, לכַמָה רְגָעִים, בִּשְעוֹת הַבֹּקֶר,

ולֹא מָצאָה מְאָז מָנוֹח לרַגְלָה.

 

בשם כל האנשים הנהדרים שפעלו איתנו פה במוצא ובשם כל אלו שפעלו במלחמה זו לתת מענה לבקשה הזו, לתת מקום קט, ולו לכמה רגעים - אנו גאות להדליק משואה זו (של יום העצמאות) עם הערכה אדירה לנשות המילואימניקים שנשאו בנטל הכבד, וגם עם נחת מפרי המסע המשותף שלנו ובתפילה לשיבתם המהירה של כל החטופים, הנעדרים והחיילים בשלום ובבריאות, ולתפארת מדינת ישראל!

~~ — ~~~ — ~~

 

מנחה:

 " אנו זקוקים לנוכחותם של אחרים כדי להירפא, לצמוח, לצלוח זמנים קשים ולהזכיר לנו מה האחריות שלנו כאשר הזולת נמצא במצוקה זהו רעיון משנה חיים:האושר טמון מעבר לעצמי - בחוזק מערכות היחסים שלנו בהתחברות שלנו לקהילה ובמה שאנו נותנים לאחרים ואחרים נותנים לנו" כתב הרב יונתן זקס.

המשואות שהודלקו הערב מבקשות להזכיר כי לצד האפלה הגדולה שפוקדת אותנו קיים אור, אור התמיד שנמצא בכולנו ומתגלה ביתר שאת כשנפגשים באמת. נבקש להתבונן באור הזה להודות עליו ולשמוח.

 

~~ — ~~~ — ~~

הלוואי/ אהוד מנור

הלוואי ומענן תרד עלינו קשת

הלוואי שלעולם הזה יש תקנה...

 

הלוואי ויום יצמח מתוך סופה גועשת

הלוואי ולא תאבד לעד המתנה

הלוואי שהמדבר יצמיח עשב דשא

הלוואי ועוד נשב בצל התאנה.

 

הלוואי שלא נכאב ואיש אחיו יאהב

הלוואי ויפתחו שוב שערי גן עדן

הלוואי ויתמזגו מזרח ומערב

הלוואי הלוואי ונחדש ימינו כאן כקדם.

 

הלוואי ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב

הלוואי ולא ננטוש את דרך התקווה

הלוואי והאדם יהיה רחום עד ערב

הלוואי שיש סיכוי אחד לאהבה.

 

הלוואי שלא נכאב...

 

~ — ~~~ — ~~

 

לפני שירת התקווה ברצונינו להודות לחבורת אנשים שבזכותם הטקס הזה והרבה מאוד מכל הפועלים  היפים שראינו הערב התאפשרו. נרצה להודות לועד מוצא היוצא על חמש שנות  עבודה מכל הלב ובהתנדבות- שלום גולדשטיין, שלמה רבינוביץ, צחי עירון, יעל שלו ויגיסר כרמל סופר, תמי חייט שפירא ובועז סופר. ולעובדי מוצא שלא מפסיקים להיות שם כשצריך- אתי קירמה, שירלי משה, מתן פנקס , איברהים , מוחמד ואכראם.

 

לשירת התקווה, הקהל מתבקש לעמוד

 

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה

נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה

וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה

עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה

 

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ

הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם

לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ

אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.